במיוחד מעניין לראות כאן בספר זה מידע, שהגיע לידינו כהמידע מן העבר הרחוק, בצורה של "תמונות טארוט". לצערי הרב, גיליתי את קלפי הטארוט, כשהעבודה על "שפה העברית, ו 7 ימי בריאת העולם", כבר נכתבה באופן מלא. ואת הקלפים היו יכולים לקצר לי חזק את הדרך להסיום. מאז קלפי טארוט הם "משמעות ציורית ומערכתית למכתבי האלפבית העברי". וגם "משמעות הציורית ומערכתית לספרות מערכת מספר עשרונית". ערך של קלפי טארוט היא שהם נושאים "עלילה" שלמה, וב"סמליות" שלהם יש משמעות עשירה יותר מכל מכתבי וציורים ההירוגליפיים בכל שפה עתיקה.

כלומר קיימים מידע והשתקפויות רציניות עבורם. טארוט נותן לנו את ההזדמנות יותר ויזואלית מאשר חרטומים מצריים, לשלב "לשים יחד" הידיעה שהייתה קיימת במצרים עתיקה והמערכת העברית המודרני שקשורה לידע מדעי. וקלפי טארוט מאחדים את תרבות הקדום של מצרים ויהודים. למרבה הצער בעת הופיעו ציורים רבים של קלפי טארוט, ואנחנו, כמובן, מעוניינים בקלפי הציורים העתיקים ביותר, משום שרק הם יכולים לשאת המידע שקיבלנו מחוץ לציוויליזציה שלנו. איש אינו יודע כאשר הקלפים נוצרו, ועל ידי מי, אף אחד לא באמת יודע מאיפה הם באו, אבל הם נחשבים שהגיעו אלינו משני מקורות: מצרים העתיקה הודו העתיקה. רוב הסופרים מתייחסים הולדת כרטיסי טארוט לספר של "טוט", הנחשב שנכתב על ידי הרמס טריסמגיסטוס, שישב במצרים כ -5,000 שנים אחורה, כמו גם את הזמן של זורואסטר 6400 - 6000 שנה אחורה.

זורואסטר מתאר ידע קסום, ואמר, שכל "השמות" בנויים משלשה, וכל "הצורות" בנוים מארבע, ולכן המספר 7 כפי שמתברר תמונה אחת של הבריאה. היו מאמינים, כי קלפי הטארוט הביאו לנו בצורה ההירוגליפי וסמלי את התוכן של התמונות, שהיו באולם תת קרקעי של בית המקדש המצרי. וגישה לשם היו מקבלים רק "מיועדים לסודות".